<h1>ראב"ן — יבמות</h1>
<h2>דף ט.</h2>
ועוד שאלני (היא) [האי] דאמרינן כתב לה על הנייר או על החרס וכו' אלמא כותבין שטר על החרס [ולא] חיישינן ליה עלה הא דאמרינן [כתובות כ"א.] האי מאן דבעי לאחוויי חתימת ידיה בי [דינא] (דכתב) [ליכתוב] אחספא ולא לכתוב אמגילתא דילמא משכח ליה (עינינו) [אינשי] דלא מעלי וכתב ביה מה דבעי ותנן הוציא עליו כתב ידו וכו', וסבור שמע מינה מדכתב אחספא ולא חיישינן דילמא משכח דלא מעלי כו' אלמא לא כתבינן שטר אחספא דאי כתבינן ניחוש. (דלא) [ולא] הוא, דטעמא דכתבינן אחספא משום דנימחק הוא שאין רשומו ניכר ולבתר דמחווי ליה מחיק ליה, אבל אמגילתא אפילו מחיק ליה רישומו ניכר דתנן [ב"ב קס"ד.] הוא על הנייר ועדיו על המחק כשר [ו]הוא (היה) הדין כשהוא על המחק ותנן נמי [שם קס"ח:] נמחק אם רישומו ניכר כשר.
<h2>דף י.</h2>
הא דאמרינן בפרק הבא על יבמתו [נ"ח:] דבעו מיניה דשמואל כ"ג שקידש את הקטנה ובגרה תחתיו וכו' עד כי קא מיבעיא לי והוא אשה בבתוליה יקח קיחה דאירוסין בעינן בבתולה (וקא') [ויכנוס] דקטנה הוה כשקידשה או קיחה דנישואין [בעינן] ובוגרת כלו בתוליה ולא מצי נסיב לה, ובעי למיפשטה ולא איפשיט ולא איבריר הכא אי קיחה דקידושין מעיקרא או קיחה דנישואין, ובקידושין [י'.] בגמרא דהאשה ניקנית בביאה איבעיא להו תחילת ביאה קונה או גמר ביאה קונה ונפקא מינה לכ"ג דקא קני בתולה בביאה ושמעינן הכא דקיחה דאירוסין הויא קיחה. ועוד שמעתי שנתקשו גאוני עולם בהא דאמרינן בראש הבא על יבמתו [נ"ה:] אשה לבעלה מניין דמקנייה בהעראה אתיא [קיחה] קיחה, והעראה היא תחילת ביאה ושמעינן הכא דתחילת ביאה קונה, והתם בקידושין בעי אי תחילת ביאה קונה או גמר ביאה ומסיק כל הבועל דעתו על גמר ביאה אלמא גמר ביאה קונה ולא העראה וקשיא אהדדי. ונ"ל דלא קשיא דהא דאמרינן בפרק הבא על יבמתו דהעראה שהיא תחילת ביאה קונה כגון שאמר הריני מקדשה בהעראה, והא דבעי התם תחילת ביאה קונה דסתם ואמר הריני מקדשה בביאה ולא ידעינן אי בתחילת ביאה בעיא לקדשה או בגמר ביאה ומסיק כל הבועל בסתם שאינו מפרש בתחילת ביאה אני מקדש ודאי דעתו על גמר ביאה [ו]לא קני לה אלא בגמר ביאה. ולענין כ"ג נמי הכי כיון דלא איברר לן והוא אשה בבתוליה יקח אי קיחה דאירוסין בעינן שתהא בתולה או בקיחה דנשואין וקידשה כ"ג בביאה סתם, אי אמרינן תחילת ביאה קונה הוו תחילת ביאה קיחה דאירוסין וסוף ביאה קיחה דנישואין דלא משוי איניש בעילתו בעילת זנות אלא ודאי לשם נישואין בעל ותרווייהו בבתולים נינהו ומצי מקיים לה, ואי גמר ביאה קונה הוי ספק אי קיחה דקרא קיחה דקידושין או קיחה דנישואין ולא מצי למקיים לה, ומסיק כל הבועל סתם דעתו על גמר ביאה ולא מצי מקיים לה דדילמא קיחה דקרא קיחה דנישואין בעינן ובקיחה דנישואין לאו בתולה היא. וכן נמי אי פשטה ידה וקיבלה קידושין מאחר בין תחילת ביאה לגמר ביאה, אי תחילת ביאה קונה דקמא קיחה דבתרא לאו קידושין, ואי גמר ביאה קונה דבתרא קידושי דקמא לאו קידושי, ומסיק דסוף ביאה קונה היכא דקידש בביאה סתם ודבתרא קידושי. ונפקא מינה היכא דפשטה ידה וכו' [הוא בין] למאן דאמר העראה זו נשיקה בין למ"ד העראה זו הכנסת עטרה, אבל (נמי) [נפ"מ] לכהן גדול וכו' לא הוי אלא אליבא למ"ד העראה זו נשיקה אבל למ"ד העראה זו הכנסת עטרה בשעת העראה הוא דפגמה ובגמר ביאה דהיא בעילה (דקידושין) [דנישואין] לאו בתולה היא ודילמא קיחה דקרא קיחה דנשואין היא. וא"ת נשואין בלא חופה מי הוי קידושין, תריץ יגיד עליו ריעו דבסמוך להא בעיא דתחילת ביאה קונה או סוף ביאה בעי ביאה אירוסין עושה או נשואין עושה נפקא מינה ליורשה וליטמא לה וכו', והכא [בלא] חופה אלמא נישואין בלא חופה הוי נישואין. ונ"ל דכ"ג שפירש אני מקדשה בהעראה וגמר ביאתו למ"ד העראה זו נשיקה מותר לקיימה ולמ"ד העראה זו הכנסת עטרה אסור לקיים, ואם סתם קידשה לתרווייהו [אסור לקיימה] דל"ה בתולה אלא בקידושין דכל הבועל (על) סתם דעתו על גמר ביאה.
<h2>דף נא.</h2>
קידושין שאין מסורין לביאה אמר רבא דל"ה קידושין [קידושין נ"א.]. והקשה הרב ר' משה בר יואל אם כן לרבא המקדש חייבי לאוין שאין מסורין לביאה לא תפסו בהו קידושין. ואני אומר דלא קושיא היא דוודאי רבא סבירא ליה דקידושי תופסין בחייבי לאוין, ופלוגתא דאביי ורבא הכא אינו [אלא] במקדש אשה הראויה וכשירה לו אלא במסירת הקידושין אינם כך שיוכל לבא אליה כגון מקדש אחת משתי אחיות או אחת מאשה ובתה ואין ידוע איזה קידש ואם היה מכירה בשעת מסירת הקידושין אע"פ שנתערבו אח"כ הוי קידושי אפילו לרבא, ומקרא קא נפיק ליה כדמסיק ואזיל מכי יקח איש אישה ובא אליה (דברים כ"ב) וקיחה היינו קידושין (והיכי) [והכי] דריש ליה לקרא אם לוקח איש אשה הראויה לו לביאה ומוסר לה הקידושין כך שיהא בא אליה הוו קידושין וצריכה גט כדכתב בתריה וכתב לה ספר כריתות ואם לאו [לא] הוו קידושין ואינה צריכה גט, ודוק לישנא דתלמודא דקאמר קידושין שאין מסורין לביאה ולא אמר קידושין שאין בהן ביאה דאי אמרי שאין בהן ביאה הוי משמע אפילו חייבי לאוין.
<h2>דף סו.</h2>
[פ"ח.] אמר רב לא שנו מתניתא דקתני תצא מזה ומזה אלא שהיתירוה בעד אחד ואח"כ בא בעלה כדמסיק ואזיל דלא ידעינא ליה שאין אדם מכירו בכאן לפי שיצא מכאן בלא חתימת זקן ועכשיו יש לו חתימת זקן ובאו שני עדים עמו ואמרו אנו מכירין בו שיצאנו עמו והיינו עמו משיצא ועד עכשיו הילכך אע"ג דאיכא זילותא דבי דינא שחזרו מהיתרה שהתירוה כיון דאיכא איסורא דאורייתא שהרי שני עדים מכחישים את העד ואין (בעדותן) [בעדותו] עדות כלום תצא מזה, אבל היתירוה עפ"י עדים שאמרו מת בעלה ונישאת אע"פ שאמרו אילו עדים שבאו עמו שהוא בעלה לא תצא מן האחרון דחיישינן לזילותא דבי דינא שהיתירוה ואמרינן מה חזית דסמכת אהני בתראי שבאין לאסרה סמוך אקמאי שהתירוה ומוקמי לה כמה שחזקנוה דהיינו בחזקת היתר, דקסבר רב דכי אמרינן בשני כיתי עדים המכחישות זו את זו אוקי תרי להדי תרי והוו תרויהו מוכחשין ואין כאן עדות שלם לעשות דין או להתיר איסור דלא ידעינן עם מי האמת דעל כורחך או הני או הני שקרני נינהו ואוקי מילתא אחזקה קמייתא היינו היכא דבאין תרויהו קודם פסק הדין אבל אם ניפסק הדין על פי שנים והדר אתו תרי אחריני ומכחישי להו לא מהדרינן עובדא דסבירא ליה דחיישינן לזילותא דבי דינא כר' מנחם בר' יוסי ומחלוקתו דמייתי לקמן. סוף סוף תרי ותרי נינהו, כלומר כי אמרת נמי מה חזית דסמכת אהני מספקא לך עם מי מהם האמת אלא דמשום זילותא דבי דינא לא מהדרי עובדא משום ספיקא דאמרינן דילמא הראשונים הם האמיתים ומשום זילותא דבי דינא נעמיד את זה שנשאה באיסור דאורייתא שחייב עליו אשם תלוי דכיון דהני אמרי מת והני אמרי זה הוא בעלה הוי היא ספק אשת איש על זה שנשאה וחייב אשם תלוי. ומשני כשנשאה לאחד מעידיה הראשונים דליכא ספיקא גביה דהאמר מת וודאי. וא"ת היכי מצי לישא אותה והתנן בפ' כיצד [כ"ה.] מת הרגתיו לא ישא את אשתו, אינה קושיא דדוקא בעד אחד אבל בתרי שרי דתנן [שם:] עדים החתומין על שדה מקח ועל גט אשה לא חשו חכמים לדבר. והיא גופה נמי לא קיימה באשם תלוי באומרת ברי לי דאין זה בעלי וליכא ספיקא גבה. (דאי) [ואי] קשיא אמאי תריץ כשנישאה לאחד מעידיה ליתריץ מידי הוא טעמא אלא לרב האמר רב בכריתות בראש פרק ספק אכל חלב כו' [י"ז:] היו לפניו ב' חתיכות (חלב) אחד של חלב ואחד של שומן ואכל אחד מהן ואינו יודע איזה אכל חייב חתיכה אחת ספק של חלב ספק של שומן ואכלה (אחד מהן) פטור, והכא נמי חתיכה אחת היא ספק אשת איש ספק פנויה ומפטר מאשם תלוי. תריץ כי קא פטר ליה בחתיכה אחת ספק של חלב ספק של שומן שמעולם היתה עומדת בספק ושמא לא יתברר איסור לעולם ולא יבא לידי חיוב חטאת ואין אשם תלוי בא אלא על ספק לא הודע לכשיודע (לא) [לו] יבא לידי חטאת, אבל הכא באשת איש דאיתחזק בה איסור אשת איש ועכשיו נולד בה ספק מודה רב דמביא אשם תלוי עד שיודע בו שהיא א"א ויביא חטאת דאפשר לברר איסורא לאחר זמן, דאי לא תימא הכי אלא דוקא חתיכה אחת פטר רב אמאי נקט חתיכה ספק של חלב ספק של שומן לימא חתיכה וודאי של חלב ואכלה דסבר שומן הוא ונודע לו דספק חלב היה פטור דאע"ג דיכול להתברר הספק ולבוא לידי חיוב חטאת קא פטר רב משום דב' חתיכות קבעי להתחייב באשם תלוי, אלא מדלא קאמר הכי ש"מ דלא פטר רב אלא בחתיכה שהיתה מעולם בספק דשמא לא יתברר לעולם איסורו ולא יבא לידי חיוב חטאת כדפרישית. ומקשי האי מאי למימרא, כלומר כיון דאוקמת להא דרב כשניסת ואח"כ באו עדים ומשום דחיישי' לזילותא דבי דינא וכשניסת לאחד מעידיה וכו' מאי למימרא כלומר מאי קמ"ל היינו ר' מנחם בר' יוסי ומחלוקתו דתרויהו אמרו דאם באו עדים אחר שניסת (על פי עד אחד בשני עדים) [על פי שני עדים לעד אחד מהם] דלא תצא דמוקמינן לה בפרק שני דכתובות [כ"ב:] כשניסת לאחד מעידיה והיא אומרת ברי לי.
ובחזקת הבתים [ל"א:] מותבינן מינה, דאמרי התם דאם באו עדים אחר שפסקו ב"ד את הדין עפ"י עדים אחרים והוציאו את הדבר מחזקתו אנן אחתיניה ואנן מסקינן ליה לחזקתו הראשונה דאוקי תרי להדי תרי והוו להו תרויהו מוכחשין ואוקי דבר אחזקתו ראשונה ולזילותא דבי דינא לא חיישינן ואיתיביה רבא לרב נחמן, שנים אומרים מת והתירוה ב"ד ואחר כך באו שנים ואמרו לא מת אם באת לימלך בנו אמרינן לה לא תינשא דכיון דאכתי לא ניסת הוי כאלו שתי הכתות באו לה כאחת בפנינו ואמרינן אוקי תרי להדי תרי ואוקי אתתא אחזקה ראשונה ואם לא באת לימלך אלא סמכה על היתר שהיתרנוה וניסת לא תצא דכיון דעשתה מעשה ע"פ ב"ד איכא זילותא דבי דינא ולא מפקינן לה ואמרינן מה חזית דסמכת אהני סמוך אהני ולא תוציאה מספק וכ"ש דאם ניסת ואח"כ באו עדים דלא תצא, ור' מנחם בר' יוסי אומר תצא אם באו קודם שניסת אוקי תרי להדי תרי וקיימה לה בחזקת הראשון והוי כמי שלא התירוהו בית דין וליכא זילותא אבל ניסת ואח"כ באו עדים דעבדה מעשה ע"פ ב"ד לא תצא דחיישינן לזילותא דבי דינא וקשיא לרב נחמן, ומשני רב נחמן דעביד כרשב"ג שאמר משום ר' שמעון בן הסגן דלא חיישינן לזילותא דבי דינא, אלמא כל מה דאשמעינן רב שמעינן ממחלוקת ר' מנחם בר' יוסי ומה קמ"ל איהו. ומשני רב אשמעינן כדת"ק דר"מ בר' יוסי דחיישינן טפי לזילותא דבי דינא ואפילו (הכא) [היכא] דאתו עדים קודם מעשה חיישינן לזילותא דבי דינא, (ואיכא כר' יוסי דאשמעו') [ואיכא דאמר דאשמעינן כר"מ בר' יוסי]. ונראה לי אליעזר דרב אשי נמי סבר דחיישינן לזילותא דב"ד, והא דכתב בספר בחזקת הבתים אלא אמר רב אשי במיחש לזילותא דב"ד כ"ע לא פליגי דלא חיישינן, פירוש הוא [ש]נכתב בגליון ונעתק בספרים, ובכתובות פרק שני [כ"ו:] אינו והכי הויא הסוגיא התם מתקיף לה רב אשי אי הכי אפילו תרי נמי אלא אמר רב אשי במצטרפין לעדותן קמיפלגי ובפלוגתא דהני תנאי וכו', והכי פירש א"ה דבחיישינן לזילותא דב"ד קמיפלגי ר' יהודה אומר אין מעלין לכהונה ע"פ עד אחד ורבן שמעון אמר מעלין מאי איריא עד אחד דאתא לבסוף דאמר ר' יהודה אין מעלין משום דחיישינן לזילותא דב"ד אפילו אתו תרי נמי לבסוף לא מסקינן דחיישינן לזילותא דב"ד, אלא אמר רב אשי בזילותא דב"ד לא פליגי אלא במצטרפין לעדותן קמיפלגי וכגון דמוחזק לן דאבוה דהאי כהן הוי נפיק עליה קלא דבן גרושה או בן חלוצה הוא ושלחו ב"ד אחריו ואמרו לו כך יצא קול עליך שאתה בן גרושה והביא עד אחד ואמר דכהן הוא [ואתו בי תרי ואמרו דבן גרושה וחלוצה הוא] ועד שלא פסקו הדין בא עוד עד אחד ואמר דכהן גמור הוא ואמר ר' יהודה אין מעלין לכהונה ע"פ עד אחד דלא מצטרפין עד בתראי בהדי עד קמא למימרא אוקי תרי להדי תרי ואוקי גברא אחזקיה ור' שמעון סבר מצרפינן עד בתרא בהדי עד קמא ואמרינן אוקי תרי להדי תרי ואוקמי גברא אחזקתו משום דעדיין לא פסקו הב"ד הדין כשבא העד האחרון משו"ה אמרינן הכי אבל אם נפסק הדין על פי השנים שאמרו בן גרושה והורידוהו ב"ד לא היה אומר אוקי תרי להדי תרי אלא מה חזית דסמכת אהני סמוך אהני ולאו היינו מעלין אותו לכהונה דסבר רב [אשי] חיישינן לזילותא וכל היכא דאיכא זילותא דב"ד לא אמרינן אוקי תרי להדי תרי לבטל הדין אלא אמרינן מה חזית דסמכת אהני סמוך אהני דקם הדין.
והכי נמי מסתברא כדפרישית דרב אשי אית ליה דחוששין לזילותא דב"ד כר' מנחם ומחלוקתו, מדמהדר רב אשי לאוקמי לר' יוחנן כר' מנחם בפרק שני דכתובות [כ"ב:] א"ר יוחנן שנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת לא תינשא ואם ניסת לא תצא שנים אומרים נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרש' לא תינשא ואם ניסת תצא ואמרי' מ"ש רישא ומ"ש סיפא, ופירקה רבא ראה ר' יוחנן דבריו של ר' מנחם (במיתה) [בגירושין] ולא ראה דבריו (בגירו') [במיתה] דמיתה אינה יכולה (להחכי') [להכחישו] אם יבא בעלה ולומר אי אתה בעלי שהרי יש לו מכירין הילכך דייקא אחר עדים הראשונים שאמת דבריהם ומינסבא הילכך לא מפקינן לה וסמכינן על הראשונים [דלא] כר' מנחם אבל גירושין יכולה להכחישו ולומר גרשתני ולא דייקא שפיר מעיקרא ומינסבא הילכך מפקינן לה (ודלא כר') [וכר'] מנחם, ורב אשי אמר לעולם ר' יוחנן ראה דבריו של ר' מנחם בין במיתה בין בגירושין דהיכא דקאמרו תרי מת ותרי לא מת תרי אמרו נתגרשה ותרי אמרי לא נתגרשה לר"י לא תינשא ולא תצא דכר' מנחם ס"ל דחיישינן לזילותא דב"ד ומילתא דר' יוחנן דפליג בין מיתה לגירושין היכא דקאמרי עדים הראשונים עכשיו מת והאחרונים אמרו לא מת או שנים אומרים עכשיו נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה דכיון דאמרו עכשיו נתגרשה דיכולה לברר את דבריהם ולהראות גיטה דכיון דעכשיו אומר אינה יכולה לומר אבדתיו ולהכי אם אינה יכולה מראה גיטה תצא דשקר אמרו קמאי [דהיכא] דוודאי שקר אמרו תצא ולא חיישינן לזילותא דב"ד מידי דהוי אשנים אומרים מת וניסת ואח"כ בא הבעל דאמרן לעיל אתא גברא וקאי ואת אמרת לא תצא בתמיה אלא וודאי תצא אבל היכא דלא ידעינן וודאי דמשקרי קמאי סמכינן עלייהו ולא סתרינן דינא משום זילותא דב"ד. והא דאמרינן נמי לקמן בפרקין [יבמות צ"ג:] בעו מיניה מרב ששת עד אחד ביבמה מהו וכו' אמר להו רב ששת תניתוה וכו' עד היכי דמי אילימא תרי ותרי מה חזית דסמכת אהני סמוך אהני, ולא אמרינן אוקי תרי להדי תרי וכו', טעמא נמי משום דכיון דנעשה מעשה ע"פ הראשונים לא אמרינן תוב אוקי תרי להדי תרי לבטל הדין [אלא] מה חזית דסמכת אהני סמוך אהני וקם דינא. והא דאמרינן בפרק ד' אחין [ל"א.] ודילמא שני כיתי עדים נמי ספיקא דרבנן דאמרינן אוקי תרי להדי תרי ואוקי אשה אחזקה, כשבאו שני הכיתות ביחד ודברי הכל. ומעשה דינאי המלך בשלהי פרק שלישי דקידושין [ס"ו.] דאמר אביי אילימא דאמרו תרי אישתבאי ותרי אמרו לא אישתבאי מה חזית דסמכת אהני סמוך אהני אלא לאו בעד אחד שאמר אישתבאי (ותרי אמרו לא אישתבאי) ובאו שנים ואמרו לא אישתבאי הילכך הוכחש העד הראשון, [הא] אי הוי תרי ותרי לא איתכחשו קמאי, ואמאי, נימא אוקי תרי להדי תרי ואוקי אשה אחזקת טהרה, וגם רבא אמר לעולם תרי ותרי ומוקי לה שאמרו האחרונים שפחה הכניסו תחתיה להכי אכשרוה על פי האחרונים ואמאי נימא אוקי תרי להדי תרי ואוקי אשה אחזקתה קמייתא דלא נשבית ואפילו לא אמרו שפחה הכניסו תחתיה, ודיקדק הרב משולם מנרבונא מהכא דלא אמרינן באיסורין אוקי תרי להדי תרי אלא בממון דהוי תח"י הבעלים. ואינו קאים בהדיא בפרק ד' אחין [ל"א.] דאמרינן גבי אשה אוקי תרי להדי תרי [ו]כתבתי לעיל.
ואומר אני אליעזר דאפילו באיסורין נמי אמרינן אוקי תרי להדי תרי וכו', ואביי ורבא סבירא להו כי מתני' דר' מנחם דהיכא דנפסק הדין ע"פ עדים הראשונים לא מהדרינן עובדא על פי (האחרות) [האחרונים] ולא אמרינן אוקי תרי להדי תרי לסתור הדין דחיישינן לזילותא דב"ד, דהכא הכי הוה עובדא דבאו שני עדים ואמרו אמו נבעלה להגמון במודיעים בגזירת טיטוס וקיבלו עדותן ופסקו הדין ופסלוהו לפיכך אמרו לו הנח כתר כהונה לזרעו של אהרן שכבר נפסק הדין כי חלל אתה והדר באו שנים ואמרו שפחה הכניסו תחתיה שלא סתרו עדות הראשון אלא שאמרו להם אתם סבורים שאמו הכניסו להגמון אנו ראינו ששפחה החליפו לו ולהכי מהימנו, [אבל] אם היו מכחישין את הראשונים לגמרי שהיו אומרים לא אישתבאי קמאי מהימני ואמרינן מה חזית דסמכת אהני סמוך אהני קמאי הואיל ונפסק הדין על פיהם. [ונראין] דברי מכאן דרבא הוא דאותביה לרב נחמן (מיהא) [מהא] דר' מנחם, אלמא סבירא לן כוותיה דחיישינן לזילותא דב"ד. ונ"ל דרב נחמן גופיה דאמר לא חיישינן לזילותא דב"ד ובעיא להדורי דינא דלא אהדרא דחשש לדברי רבא ור' חנינא דאותביהו מדר' מנחם, כדאמרינן התם בחזקת הבתים השתא דאותיבתן את ואותבן ר' חנינא בסורא לא עבדינן עובדא, והא דקתני נפק למיעבד בה עובדא אמקמי דאותביה קאי ומפרש בה והכי קאמר כי נפק מעיקרא להחזיר את הדין מאן דחזא שרצה לעשות כן סבר טעותא הוא בידיה ואין (לנו) [לו] על מה שיסמוך ולהכי אותביה מדר' מנחם ולא היא לאו טעות הוא דהיה לו על מי לסמוך דאדרשב"ג ור"ש בן הסגן סמך כדדייק ואזיל ואותביה רבא ור' חנינא מדר' מנחם ומחלוקתו דחיישו נמי לזילותא דב"ד כמו ר' יהודה והוה ליה רבן שמעון יחיד במקום רבים ולהכי נמנע רב נחמן מלהחזיר הדין, והכי מוכחא מילתא מדקתני נפק למיעבד בה עובדא ולא קתני נפק ועבד עובדא אלמא לא עבד. וה"נ מסתברא דהדר ביה רב נחמן מדאמרינן בעלמא ורב נחמן דידיה אמר הגדילו אין יכולין למחות דא"כ מה כח ב"ד יפה [קידושין מ"ב.], וא"ת דאמר רב נחמן בגיטין בפרק השולח [ל"ג.] הלכה כרבי דאמר בטלו מבוטל ולא אמר מה כח ב"ד יפה, הא פריכנא לה התם ומתרצינן [התם] בממונא אע"ג דמדינא היו יכולין למחות שהרי שלא לפניהם היתה החלוקה ואין חבין לאדם שלא בפניו אמרינן מה כח ב"ד יפה ולא מהדרינן עובדא והפקר (כוליה) [ב"ד] הפקר, אבל באיסורא כגון בגט דכיון שבטלו ל"ה גט מדאוריתא משום מה כח ב"ד לא משוינן ליה גיטא ולרב נחמן לית ליה (קאמ') אפקעו רבנן לקידושין מיניה, והכא וודאי היא אשת איש דאין כאן גט הוא דלא אמרינן מה כח ב"ד יפה אבל היכא דהוי ספיקא כגון שנים אומרים נתגרשה וניסת ושנים אומרים לא נתגרשה אפילו לרב נחמן לא תצא דמספיקא לא מפקינן לה. כללו של דבר כל היכא דתרי אמרי הכי ותרי אמרי הכי בין בממונא בין באיסורא אי לא איתעבד מעשה אמרינן מוקי תרי בהדי תרי ואוקי דבר בחזקתו, אבל איתעבד מעשה (שאפי') [עפ"י] הראשונים כיון דמספקא לן מילתא לא אמרינן אוקי תרי להדי תרי אלא מה חזית דסמכת אהני בתראי לבטל הדין לסמוך אקמאי ויעמוד הדין.
ביבמות פרק ארבעה אחין בגמרא דוכולן שהיו בהן קידושין או גירושין מספק אמרינן ודילמא בשני כיתי עדים ספיקא דרבנן הוא דאמרינן אוקי תרי להדי תרי ואוקי אתתא אחזקתה, ומשמע אבל בספק דאוריתא לא אמרינן אוקי תרי להדי תרי וכו' ואביי הוא קא מתרץ הכי (והכי). וקשיא ליה לרב משה הא דאמר אביי בפרק שלישי דקידושין בסופו במעשה דינאי המלך מה ויבוקש הדבר ולא נמצא אילימא דתרי אמרי אישתבאי ותרי אמרי לא אישתבאי מה חזית דסמכת אהני דאמרי לא אישתבאי סמוך אהני דאמרי אישתבאי, ואי שני כיתי עדים ספיקא דרבנן נימא הכא אוקי תרי להדי תרי ואוקי לאשה אחזקה דלא אישתבאי, אלא מדקאמר מה [חזית] דסמכת אהני סמוך [אהני] ש"מ דשני כיתי עדים ספיקא דאורייתא הוא וקשיא דאביי אדאביי. ואינה קושיא דהכא בפרק ארבעה אחין דאמרינן דאוקי תרי להדי תרי מיירי שבאו שנים ואמרו קרוב לה נפל הגט ולא הספיקו להתיר את הצרה עד שבאו שנים ואמרו קרוב לו נפל ואינה מגורשת הערוה דכיון דתרויהו הכיתות אתו קודם גמר הדין הרי מכחישות זו את זו ואין כאן עדות [ע"כ מוקמינן] אחזקה שהיא צרת ערוה וגבי דינאי נמי אלו אתו בתראי מקמי דאפקוה מחזקה על פי [כת] הראשון אמרינן אוקי תרי להדי תרי ואשה אוקמה אחזקה, אבל התם במעשה דינאי באו שנים ואמרו דאמו נישבת קודם שנולד ינאי והוה ליה בן חללה ופסקו [כ]עדים (שאתה) [שהוא] בן חללה ואחר כך באו עדים ואמרו לא נישבת ולהכי לא מצי אמר אוקי תרי להדי תרי ואשה אוקמת אחזקתה שהרי כבר יצאתה מחזקת כשרות על פי הראשון ולהכי אמר מה חזית דסמכת אבי תרי להחזיקה בכשרות סמוך אקמאי שהוציאה כבר מחזקה ותו לא מידי, וכבר הארכתי באלו הדברים למעלה [יבמות פ"ח. קידושין ס"ו.].
